מדע בזיוני

מעניין. אולי זה אפילו נכון.

הבלוג של אורן צור-

אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג

על הקשר בין יאיר לפיד לאח הגדול, לגרפיקה ממוחשבת, רובוטיקה ובינה מלאכותית (לא, הוא לא המועמד שלי לתפקיד שר המדע).

יאיר לפיד הוא קריקטורה, שטחית וגרוטסקית. לא פלא הוא שמה שהולך היום זה להיכנס באמ-אמא שלו. ובצדק (לכו על זה, חבר'ה). הוא הרוויח את זה ואני לגמרי בעד. מדובר בתופעה מזיקה במיוחד לציבוריות הישראלית. בדיוק כשצו השעה הוא מעבר מפוליטיקה שבטית של ספירת ראשים דמוגרפית לפוליטיקה חוצת מגזרים של עמדות, שבה לא רק השייכות המולדת קובעת את דפוסי ההצבעה אלא אשכרה אפשר להשתכנע לעבור מעמדה אחת לאחרת, כמו שאמור להיות בדמוקרטיה אתם יודעים, בא הטיפוס הזה ומנחית עלינו עוד מפלגה מגזרית, ש"ס לבנה שכזאת.

אבל אני לא יכול להתחמק מהשאלה – של מי הקריקטורה הזאת? ומהתשובה הבלתי נמנעת שזאת קריקטורה שלנו, של הישראליות ה"חילונית" וה"ליברלית" שחושבת את עצמה ל"מעמד בינוני". ואולי, חלק מהזעם כלפי לפיד נובע לא רק ממודעות פוליטית מפותחת אלא גם מכך שכמו כל קריקטורה, לפיד מציב בפנינו מראה. מעוותת אמנם, אבל מראה. ואנחנו לא אוהבים את מה שאנחנו רואים שם.

כך כותב שלום בוגוסלבסקי (מראה מעוותת) ועובר לנתח כמה מהעמדות ה"קריקטוריות" של לפיד שבמובנים מסויימים הוא באמת סוג של ייצוג ישראלי ממוצע שמשקף איזה מעמד ביניים מדומיין. אבל  המרכז-ממוצע הזה, כדרכם של ממוצעים, לא באמת קיים. אני רוצה לקחת את התובנה הזו של שלום צעד נוסף אחורה. כלומר להביא את לפיד צעד נוסף מהדמוניות אל הנורמליות. נורמליות במובן הסטטיסטי.

The Uncanny Valley

העמק המוזר-מופלא הוא הנקודה הפרדוקסלית שבה סימולציה של המציאות היא כל כך טובה עד שהיא הופכת ללא טבעית ולקריפית (כך מגדירים יפה בכתבה ישנה בסלייט: the Undead Zone – why realistic graphics make humans look creepy). ה"עמק" הזה הוא העמק השלילי המתקבל בגרף ה"אנושיות" של דמויות מלאכותיות כפונקציה של הדמיון שלהם לדמות מציאותית. (הגרף הזה הוא גרף היפותטי-מתודי והוא לקוח מהערך בויקיפדיה. מעניין אם מישהו עשה מחקר אמפירי, זה בטח קלי קלות עם הטורקי המכני).

 

אלגוריתמים ליצירת אנושיות (גרפיקה, רובוטים, בינה מלאכותית) פועלים נכון מבחינה סטטיסטית. 'נכון' – כלומר הם מנסים למזער את הסטיה מאוסף דגימות רלוונטי ולבצע החלקה סטטיסטית כדי ליצור את האפקט האנושי. הגישה הזו שמאפשרת לנסח את הבעיה כבעיית אופטימיזציה נכונה מבחינה מתמטית מתנפצת אל סלעי המוח האנושי שבעצם עושה את זה כל הזמן כחלק מעיבוד המידע ותיחזוק המערכת האונטולוגית.  ההבדלים הקטנים שנשארים אחרי העיבוד המלאכותי המתוחכם זועקים לעין (בעצם למוח) יותר מאשר אי התאמות גדולות אותם המוח פוטר מיד כ'רעש' כ'ייצוג' או כ'קריקטורה'.

בגדול (ובאופן מאוד לא מדויק שהמצאתי וניסחתי לצורך הפוסט הזה), תאוריית העמק המוזר שיש לה שורשים כבר אצל פרויד טוענת שכשהבדל בין המסמן למסומן ברור אז המוח מסוגל להתגבר על הפער ולהתייחס למסמן כאילו הוא האובייקט "אמיתי", מאחר וברור לגמרי שבעצם יש כאן רק מסמן. אבל כשההבדל בין האובייקט המלאכותי לזה ה"אמיתי" הוא דק מן הדק אזי מחד המוח לא מצליח לסווג  את האובייקט המלאכותי כמלאכותי, אבל מאידך כל האינסטינקטים זועקים שיש כאן זיוף וחוסר התאמה.

מי טבעית יותר? מי מוזרה יותר?

אבל למה לדבר רק על גרפיקה ממוחשבת כשאפשר לדבר על בני אדם. קחו לדוגמא את אביבית מהאח הגדול. בעוד אנחנו עוברים בשתיקה לנוכח הדמות השמאלית בצמד התמונות שלעיל, התגובה לצילום הימני נובעת אך ורק מהעובדה שאביבית היא טיפוס בשר ודם שעשה את הצעד אל עבר הייצוג המלאכותי. מצד אחד המוח מסווג "אנושי" ומצד שני חוסר ההתאמה לסכמה ה"טבעית" (במקרה הזה דווקא הקירבה למלאכותי, מעין תופעת העמק המוזר במהופך) מניף דגלים נויירוניים אדומים. התוצאה היא תחושה מוזרה, קריפית, לעיתים עד כדי גועל ורתיעה.

יאיר לפיד כפיתרון כוזב לבעיית אופטימיזציה

ועם תחושת הרתיעה נחזור ללפיד. המראה הלפידי הפלקטי עוד איכשהו עובר. כקריין חדשות אנחנו (חלקנו) מוכנים לקבל דמות משוחת ג'ל, מוטת כתף וזקורת גבה. הבעיה של לפיד היא שהוא נופל בעמק המוזר של התוכן. התוכן כה שטוח, מלאכותי ומסונתז וכל כך מנסה להיות אנושי ולהתחבב על מרכז מדומיין עד שהתוצאה פשוט מעוררת קבס בגלל המוזרות העל טבעית שלה. בדיוק כמו דמות הגרפיקה הממוחשבת שנוצרה ממיצוע מתוחכם של דגימות סטטיסטיות משוכללות כך גם התוכן הלפידי. ובדיוק כמו שההצלחה הסטטיסטית (פיתרון בעיית האופטימיזציה) מביאה לדמות ממוחשבת כמעט אנושית באופן שמקפיץ את כל חיישניי האזהרה שבמוח – כך גם לפיד עם המסר המסונתז שלו.

לפיד הוא ללא ספק בעל איכויות קומיות-קריקטוריות ("אחי העבדים") , אבל הוא לא רק קריקטורה לא מחמיאה של עצמינו, כמו שטוען בוגוסלבסקי. למעשה, הקיום הפוליטי הלפידי הוא בעצם הפוך מקריקטורה – לפיד, גם אם מבחינתו-עצמו הוא אותנטי וכלל לא ציני, הוא פשוט זיוף סינתטי כה משוכלל וכל כך דומה לישראלי הממוצע (האחוס"ל המדומיין והלא-באמת-קיים) עד שהוא תקוע בעמק המוזר ומעורר בצופה תחושות מוזרות. לו הייתי יועץ פוליטי הייתי אומר לו להתלכלך קצת, להפסיק לנסות לעשות אופטימיזציה של מיזעור הסטיות מהמרכז הישראלי  – במקום לסנתז דמות אופטימלית כדאי להכניס קצת רעש למערכת. זה עובד באלגוריתמים וזה עובד גם בחיים. (סמים קלים? בטח שניסיתי, אבל לא לקחתי לריאות. באופן אירוני, לחטוף מכות זה צעד בכיוון).

אבל לא נראה לי שזה יקרה. הכתבה בסלייט שעוסקת בתופעת ה-uncanny valley  במשחקי מחשב עם גרפיקה מתקדמת מסיימת בנימה פסימית שמתאימה גם לכאן, לפוליטיקה ולסטנדרטים המקומיים:

Unfortunately, though, gaming's Uncanny Valley could be here to stay, simply because players have become used to it. In the real world of plastic surgery, face-lifts used to look horrifically strange but now go unnoticed. Likewise, we've played with dead, fish-eyed characters for so long that they seem kinda normal. Creepiness, like beauty, is in the eye of the beholder.


[הערה: אני לא באמת מבין בפסיכולוגיה, אפיסטמולוגיה או גרפיקה ממוחשבת. אם פישטתי מדי או סתם דיברתי שטויות אנא תקנו בתגובות]

10 תגובות עבור “יאיר לפיד והעמק המוזר-מופלא (the uncanny valley)”

  1. תודה על החזרת ה-URL למאמר בהודעת הדוא"ל.

    רון

  2. רון –
    לא אני לקחתי ולא אני החזרתי. זה בטח שינוי גירסה של ה-WP או של השרת המארח (dream host).

    אורן

  3. מאד מעניין, אבל אני לא חושב שלפיד נתפס בציבור הרחב כמשהו מוזר במיוחד. בגרפיקה, נמצאת בקצהו הימני של העמק דמותו של אדם אמיתי, ואילו בפוליטיקה נמצאים בקצה העמק נאומים חבוטים של פוליטיקאי.

    רוב הפוליטיקאים שלנו, בעיקר ממפלגות המרכז, אינם משאירים רושם מעניין או חותם אישי. המסרים של לפיד (עד כמה שאני מכיר, וזה לא יותר מדי) אינם שונים במהותם מאלה של מישהו כמו סילבן שלום, ציפי לבני או בוז'י הרצוג.

    ראה לדוגמה ציטוט טרי של לבני: "המחאה החברתית לא היתה של המובטלים. אנחנו מדברים על אנשים עובדים, ששירתו בצבא, שרכשו מקצוע טוב, ומשלמים מסים, אבל גם הם רוצים לדעת שחלוקת הנטל מתפרסת על כולם…" וכן הלאה, כאן: http://www.calcalist.co.il/money/articles/0,7340,L-3552211,00.html

    או נאום אופייני של סילבן שלום: "זוהי מחאה אותנטית ואמיתית של מעמד הביניים. ברור לכולנו כי יש לעשות שינוי בסדרי העדיפויות ולהשקיע יותר בנושא הדיור, החינוך והבריאות".

    http://news.walla.co.il/?w=/9/1845140

    "חלוקת הנטל", "שינוי סדרי עדיפויות", "אנשים עובדים", "משלמי מסים" – קשה להיות יותר שטוח ומלאכותי מזה.

    אני לא רואה הבדל ממשי בין נאום כזה לבין נאומי לפיד. הסגנון של שלום ושל לבני אולי מעט יותר בנאלי משל לפיד, שמנסה יותר להתחכם ולהתפייט, אבל מבחינת המסר – אותה דייסה.

    דודי

  4. לטעמי יש כאן אשליית חידוש ("דבר כזה עוד לא היה!"), כמו שיש כל מערכת בחירות. המציאות היא שהוא אדם נחמד, לא מבריק ולא מזיק (לטעמי) שנכנס לפוליטיקה. כל אדם שנכנס לפוליטיקה מאידיאולוגיה הוא תופעה חיובית לטעמי.

    אני מוצא שהרבה מתוקפיו הם טהרנים מקצועיים שלא יסתפקו בדבר פרט לקיצונים קפוצי פה וחסרי חוש הומור כמוהם (אם תרשו לי לדבר כמו לפיד :)).

    גילוי נאות: אני ובני ביתי מאמינים בשלי יחימוביץ', דווקא.

    אורי כהן

  5. מעולה, לקחת איש משעמם וכתבת עליו משהו מעניין.

    אורן צור לכנסתתתת!!!!1

    מהגג

  6. דודי, אורי –
    לפיד לא המציא שום דבר – הוא פשוט לקח את הכל צעד קדימה. המסר מסונתז ומלאכותי קצת יותר, השליטה על הקמפיין הדוקה קצת יותר (מדי) וכו'. וזה כמובן מכון שלבני או סילבן (אותם הזכרת) הם לא מציאות גדולות.
    ולגבי הקבוצה שלפיד דווקא עובר אצלה – קודם אני צריך לסייג ולומר שהפוסט הזה נכתב מנקודת המבט של מי שלפיד גורם לו רתיעה ואי נחת. דבר שני, כמו ציטוט הסיום מסלייט – להכל מתרגלים. אחרי שהתרגל(נ)ו למלאכותיות של ציפי ליבני, סילבן שלום או מאיר ("אנחנו מפלגה בלי אג'נדה" ) שיטרית אז לפיד יכול להיות נסבל יותר. באופן אישי עוד לא התרגלתי לאף אחד מהם.

    אני חושב שדווקא נתניהו הוא אחד הפוליטיקאים המעניינים והעמוקים בארץ. האופי אמנם בעייתי משהו ואפשר להתווכח עם המשנה המדינית והכלכלית אבל אני בהחלט חושב שיש לו משנה סדורה ומוגדרת (שנכנעת לאילוצים, לריאל פוליטיקס ולאופי) ושהוא די אינטליגנט, שלא לומר (יסקלו אותי כאן) אינטלקטואל ימני.

    מהגג –
    כבר אני מקים את מפלגת א"צ שתקום על חורבותיה של רץ. (זה מזכיר לי שכילד קטן שלמד בנועם [בית ספר דתי מאוד מזרם מרכז הרב], כשכל הילדים התמקמו על הציר שנע בין המפד"ל לכהנא, אני הבאתי לבית הספר פוסטר ענק של הכח השקט* שהאות שלהם הייתה ז' והסלוגן – "בלי בושה – שים זין בחריץ". מסתבר שאף פעם לא באמת ידעתי לפנות אל הציבור, אבל לעשות פרובוקציות ידעתי מגיל שמונה).

    *זו הייתה מפלגת דאחקה, נדמה לי שזה היה בעצם קמפיין למשרד פרסום או משהו.

    אורן

  7. כלומר את לבני וסילבן שלום אתה ממקם (בגרף הדמיון לאנושי, לא בפוליטיקה) עוד שמאלה מן העמק, ולכן נאומיהם הבנאליים מתוייגים מייד כדברי פוליטיקאים ולא מעוררים בך רתיעה או אי-נוחות. בניגוד להם, סגנונו של לפיד שחוק פחות, אישי יותר – ולכן אנושי יותר, אבל לא אנושי מספיק. יכול להיות.

    דודי

  8. דודי –
    אני צריך לחשוב על זה קצת. אני לא בטוח שהייתי מגדיר את הנאומים של לפיד כשחוקים פחות אלא כמלוטשים יותר (ובנאליים באותה מידה) וליטוש היתר הזה צורם.

    אולי נחזור לדוגמא גרפית (כי בזה יש לנו שפה משותפת). נניח שיש אוסף נקודות שיוצרות קלסטר (cluster) גדול. נניח שהמקודות האלו מסודרות במרחב בצורת טבעת, כלומר בלב הקלסטר יש עיגול ובו אין אף נקודה. נניח גם שקיום של מעגל פנימי ריק כזה הוא אילוץ של המערכת. עכשיו – אפשרי בהחלט שהמרכז של הקלאסטר (centroid) יהיה בדיוק בלב העיגול הריק, אבל אם יבוא מישהו ויגיד שיש שם נקודה אמיתית ולא centroid זה מאוד יצרום לנו כי אנחנו יודעים שזה לא ייתכן.
    משהו כזה.

    אורן

  9. ועוד משהו – כמובן שצורם לי גם המעבר העמום של לפיד מתקשורת לפוליטיקה.
    אצל יחימוביץ' זה צורם פחות בעיקר כי גם בימיה ברדיו הייתה לה אג'נדה ברורה. אצל סילבן וליבני המעבר (מהעיסוק הקודם) לחיים הפוליטיים היה הדרגתי. כלומר אני כבר מוכן לקבל אותם בתור נקודות בדגימה שנופלות קרוב לגבול של המעגל הריק אבל לא בתוכו. (אני מתחיל להתאהב בדוגמא הזו. זה לא טוב).

    אורן

  10. […] ברורה.  ועל הקשר בין לפיד לבינה מלאכותית כתבתי כאן:  יאיר לפיד והעמק המוזר-מופלא. יכול להיות שקצת טעיתי שם. או שלא. דבר אחד בטוח, הניסיון […]

    השמאל לא שכח מה זה להיות יהודי

להוספת תגובה