מדע בזיוני

מעניין. אולי זה אפילו נכון.

הבלוג של אורן צור-

אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג

הפוסט הזה התחיל כערימה מגוונת אבל הלינק הראשון נשא אותי למחוזות אסוציאטיביים ואקטואליים וכך אתם מקבלים פוסט בנושא אחד שיקר לליבו של הבלוג – הקשר בין כריית מידע, פרטיות, התאמה אישית ופוליטיקה.
[הערת המערכת – הפוסט נערך, נארך, מוקד וכו'. לא דומה הגירסא הראשונית של אתמול לזו של היום. ]

 

בפוסט באלוהים אנחנו בוטחים – האחרים הביאו את הנתונים בפלוג (הבלוג הפוליטי המעולה), כותבת טל שניידר על ספר חדש שסוקר את שיתוף האזרחים במדיניות ציבורית  בעידן הדיגיטלי. כותרת הפוסט מיוחסת בספר (לפי שניידר) לציוץ של מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו-יורק.  (בפועל בלומברג עצמו ממחזר אמירה ידועה של W.E. Demming). הפוסט (וכנראה גם הספר) מעניין ואופטימי וגם חשוב ורלוונטי, בעיקר למי שמתעניין בשקיפות ובמעורבות אזרחית.

אלט-טאב: עם זאת, אני חייב לספר כאן קוריוז קטן, לפני שנתיים נכחתי בפאנל ממשלת ארה"ב ומדיה חברתית. הפאנליסטים היו אחראי הניו-מדיה בבית הלבן, ראש מחלקת מדע וטכנולוגיה ב-CIA ואיזה ראש מחלקה מה-NSF. הם סיפרו שם על היוזמה של הבית הלבן לפתוח פורטל בו יוכלו האזרחים להעלות נושאים בוערים לדיון ואפילו להצביע על החשיבות שלהם כדי לזרז דיונים והליגי חקיקה בקונגרס. משהו כמו כתוב-לחבר-הקונגרס-שלך אבל אבל בקנה מידה גדול ובשקיפות. הפורטל היה הצלחה כבירה. עלו בו נושאים מנושאים שונים, חשובים גם איזוטריים, כדרכם של אמריקאים משוגעים לדבר. בפעל העיר ראש הניו מדיה של הבית הלבן תוך הינהוני זעף מנציג הCIA, הנושא שזכה להכי הרבה הצבעות היה ליגליזציה של מריחואנה. הם לא יכלו לומר אם זה באמת נושא בוער או סוג של דאחקה ציבורית.

טל אמנם מתמקדת בפתיחות שלטונית ושיתוף אזרחי, אבל הציטוט של בלומברג מכוון רחוק בהרבה –  ובעצם לכיוון ההפוך.  לא מדובר כאן בשקיפות ופתיחת התהלך הדמוקרטי לאזרח אלא ליצירת קמפיינים פוליטים מוכוונים אישית (personalized).  בעידן בו אפילו הטלוויזיה הרב ערוצית נרמסת תחת גלגלי היוטיוב, קמפיינים פוליטיים הופכים יותר ויותר אישיים, תוך הפרות  מסויימות (לאו דווקא פלילית) של פרטיות  ועם שימוש מאסיבי באלגוריתמים לכריית מידע. הנה סקירה של התחום (באתר של חברה שמתמחה בזה). כלומר אם אני ממילא לא רואה טלוויזיה וממש לא איכפת לי מהפלות אז די מטופש להשקיע כסף בזמן אויר יקר ולשדר תשדיר אחיד ("סקר מצא שזה מה שחשוב לרוב הציבור")  שלעולם לא אראה בטלוויזיה ואם הוא יצוץ לי בטיוב הוא יותיר אותי אדיש ("למען עתיד ילדינו, קדימה, ביחד"). נתוני הגלישה שלי, הסטטוסים בפייסבוק, ציוצים בטוויטר, נושאי הכתיבה בבלוג, קורות החיים בלינקד-אין, החברים ברשתות החברתיות, מקום המגורים, למי הצבעתי באמריקן איידול, הספרים שאני לא קורא, סוג הפורנו שאני צורך – כל אלו יוצרים תמונה די מדוייקת של מי אני-מה אני-דעתי על הפלות ועל המלחמה בעיראק/אפגניסטן/איראן. ולא רק דעותי נחשפות כך אלא גם באילו נושאים (שחשובים לי) אני ניתן לשיכנוע. ניתוח התוכן שלי מלמד גם על אסטרטגיית הפניה הנכונה – האם אגיב טוב יותר לפניה סנטימנטלית (המועמד מחזיק טלה/תינוק על רקע שדה חיטה), "עניינית" (המועמד בחולצה תכלת מופשלת שרוולים על רקע מפעל שבבים) או עניינית באמת (אין מועמד, יש גרפים ונתונים והצעות חקיקה). האם אגיב טוב יותר למילים כמו 'עתיד מדהים' או למילים כמו 'עתיד  [השלם את מילת התואר המתאימה]'. בקיצור, כמאמר דמינג/בלומברג In God we trust; all others must bring data.

אם חשבתם שזה רק שם – מעבר לים (זה התחיל כבר בבחירות לנשיאות ב-2004) – תחשבו שוב. ממש היום אנחנו רואים חדירה של זה גם אלינו כש'ביבי' פונה אלינו אישית בפייסבוק ומתייחס ספציפית לאירועים בחיינו ולתחומי העניין שלנו. זה כמובן הפך די מהר לבדיחה (מם, אם תרצו), בכל זאת, הרי ברור שביבי לא באמת מתעניין בחיבתי לבונדג'. למרות ההודעה הממוענת אישית ומתייחסת לפרטים בפרופיל שלי ("אני רואה שאתה אוהב להיות נשלט, אני חובב שליטה – עשה לי לייק והצטרף לקהילת המזוכיסטים הגדולה בישראל") אין כאן פניה אישית. אמנם הפניה הראשונית הזו מעט מגוחכת, אבל בשנים הקרובות השיטות יהפכו למתוחכמות יותר ולמגושמות ושקופות פחות ואז הבדיחה תהיה על חשבונינו.

כדאי להעיר, אגב, שהפניה של ביבי מתוחכמת בהרבה ממה שנדמה. זו לא סתם בקשת חברות, ולא שיווק אינטרנטי שמטרתו להגדיל את מספר מתפקדי הליכוד בצורה מידית דרך חברות בפייסבוק. הפניה הזו מאפשרת לכורי המידע של ראש הממשלה לעקוף את מדיניות הפרטיות (הלא ממש קיימת) של פייסבוק. כרגע קיר הפייסבוק שלנו חשוף רק לחברים (שיכולים להנגיש אותו הלאה הלאה בבלי דעת). מי שיהפוך לחבר יאפשר לכורי המידע לאסוף את כל המידע שצויין לעיל – מי אתם, הסטטוס, הקיר על שלל מריחות הגרפיטי שעליו, הקישורים שמעניינים אתכם, התמונות להם עלישם לייק – כל מה שיאפשר לסווג, לתייג ולמסגר אתכם – כל מה שיאפר קמפיין ממוקד ומותאם אישית בבחירות הבאות. אז כן, הבדיחה היא בהחלט על חשבונינו.
[אני סתם יורד כאן על ביבי, ראשון הפוליטיקאים הישראלים להבין את חשיבות כריית המידע. בשנים הקרובות יעשו את זה כולם – ציפי ליבני האישה שהיא מוסד, אהוד ברק, שלי יחימוביץ' ואפילו דב חנין. זה בלתי נמנע.]

עד כמה רחוק אפשר להגיע עם זה? הנה טעימה: רשת Target האמריקאית יודעת מתי אתם בהריון. סיפור משעשע ומטריד על תיכוניסטית שקיבלה הביתה קופונים למוצרי תינוקות. האב הזועם התקשר למנהל הסניף האזורי להתלונן על כך שבטרגט מעודדים קטינות להיכנס להריון.  המנהל הנבוך, לא מודע לאלגוריתמיקה ולכריית המידע המתוחכמת של הרשת התנצל והבטיח לברר את מקור הטעות. אחרי שבוע הוא התקשר לאבא להתנצל שוב והופתע כשהאבא התנצל בפניו "בינתיים דיברתי עם ביתי והסתבר שהיא אכן בהיריון". הסיפור המלא ועוד על כריית מידע: How Target Figured Out A Teen Girl Was Pregnant Before Her Father Did  (דרך הטוויטר של מיכאל).

עדות נוספת לשוק שהולך בכיוון הזה היא מדיניות הפרטיות החדשה של גוגל שנכנסה אתמול לתוקפה – נושא שאי אפשר היה להתחמק ממנו בגלל אינספור התראות בכל השירותים של גוגל ואינספור כתבות בכל עיתון. "השינוי מחוץ לשם פישוט מדיניות הפרטיות ואיחוד המדיניות לכל השירותים" כך אומרים בגוגל. אבל לאיחוד יש גם היבט נוסף והוא איחוד הסיגנאלים. עד עכשיו לא תמיד יכלו בגוגל להצליב מידע בין השירותים השונים. המדיניות החדשה מאפשרת להצליב מידע ובכך ללמוד על המשתמש הרבה יותר. זו לא רק קפיצה כמותית אלא איכותית מאחר והיא מספקת תמונה מורכבת על אישיות המשתמש – תמונה מורכבת שאמנם מאפשרת תוכן רלוונטי יותר (ואחיד יותר) אבל מאפשרת גם פירסום אישי וממוקד. ממוקד מאוד. לא עוד התאמת פירסומות לפי מילות מפתח בג'ימייל – מעכשיו התאמה לפי המצב רוח, החברים, הסרטונים, החיפושים וכו'.

ועכשיו לפוליטיקה לא דיגיטלית בעליל – לרגל עשרים שנה למותו של מנחם בגין כותבת אוה אילוז על חווית המזרחיות שלה: עייפנו מהעדתיות – איך נפסלתי פעמיים מלהיות מזרחית. (קריאת חובה).

[ההפניה האחרונה היא שריד מהערימה המקורית. שאר ההפניות הלא קשורות, הלא הן גוף הערימה, יגיעו מחר. או שלא.]

3 תגובות עבור “פוליטיקה דיגיטלית -על חשבון מי הבדיחה?”

  1. Neta

  2. מניח שיצא לך לשמוע על הפרויקט המטורף הזה, תהיתי אם יש לך תובנות או הארות מיוחדות שתוכל לחלוק:
    https://www.recordedfuture.com/

    זה שתקוע בפיפטיז

  3. זה שתקוע –
    האמת שלא שמעתי על הסטרטאפ הזה אבל אני מכיר כמה וכמה עבודות אקדמיות בכיוון. בהנחה שבתחום הזה האקדמיה די מחוברת לתעשיה והיא מתקדמת לא פחות מסטרטאפים, אני חושב שההכרזות על חיזוי העתיד קצת מוגזמות וצריך לסייג אותם.
    במילים אחרות – אם הסטרטאפ היה מצליח לחזות את העתיד באמת אז הוא לא היה צריך לגייס כסף מהון סיכון/CIA/גוגל אלא היה מרוויח אותו מחיזוי הבורסה :)
    מצד שני יכולות חיזוי מוגבלות (ומעניינות) אכן אפשריות על מה שמכונה "ביג-דטא".
    אם יהיה לי זמן אתעמק יותר ואדווח.

    נטע (באיחור) –
    כן, הכתבה הזו מה NYT מלונקקת בכתבה של פורבס.

    אורן

להוספת תגובה