מדע בזיוני

מעניין. אולי זה אפילו נכון.

הבלוג של אורן צור-

אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג

אין כמו לפתוח שנה חדשה בטרוניה. אין כמו לשבור בצורת פוסטים ברטינה.

אני מחבב מאוד את המגזין ארץ אחרת. אני חושב שהוא מעניין ומעמיק וחשוב. אני נהנה לקרוא אותו (בד"כ). אני חושב שהלב שלו במקום הנכון. ואף על פי שיתמהמה אני מחכה שיגיע פעם בחודשיים. ולכן התעצבנתי כשקיבלתי את המכתב שמבשר לי על מות הפרינט ושארץ אחרת עובר לפורמט דיגיטלי.

נפרוט לפרוטות.

פתיחה:

… בגלל החשיבות הרבה של תכני ארץ אחרת בשעה זו, ברור לי כי עלינו להעביר את עיקר פעילותינו אל הזירה בה נמצא קהל הגדול הצמא לתכנים של ארץ אחרת אך איננו מגיע אליהם בגלל המוגבלות של מהדורת הדפוס.

לארץ אחרת דווקא יש אתר שמחזיק את רשימת הגיליונות, את מאמרי העורך המלאים של כל גיליון ואת רשימת הכתבות בכל גיליון (ואופציה לרכישת מינוי, תיק עיתונות וכו'). התכנים עצמם אינם זמינים באתר. רוצים להגיע לקהל רחב – פרסמו את התכנים. צריך הכנסה – פרסמו את התכנים למנויים. אבל ברור שזו לא הסיבה האמיתית להרג הפרינט.

כמו כן תהליך זה הינו הכרחי בשלב זה, שכן עלויות ההדפסה, ההפצה השיווק והפרסום של מהדורת הדפוס עולות באופן ניכר על ההכנסות של העמותה.

יצא המרצע הברור מן השק.

אז מה מציעים לנו בארץ אחרת? מבקשים שנסב את דמי המנוי (על הגיליונות הנותרים) לטובת המהדורה האינטרנטית החדשה. רגע, רגע – מה בדיוק אומר המשפט הזה?
צורה: מהי בדיוק מהדורת האינטרנט – האם מדובר פשוט בהעלאת התכנים לאתר? אולי שינוי העיצוב הגרפי? אולי מדובר באפליקציה מיוחדת שמדמה חווית מגזין? לא ברור.  בכלל, מה צורה תהיה למגזין דיגיטלי עברי כאשר מגזין, חלק מהחוויה זה הדיפדוף בו, ואם כבר נספוג דיגיטציה – אף קורא דיגיטלי רציני לא ממש תומך בעברית (לא, פדפ זו לא ממש חווית משתמש). ומה יעשו שומרי המסורת, כמוני וכמו במבי שלג העורכת, שרוצים לקרוא את המגזין דווקא בשבת?

ביזנס: האם המהדורה הזו תהיה נגישה לכולם או רק למנויים? ובהנחה שהגישה/האפליקציה תהיה בתשלום, האם דמי המנוי ש"הוסבו"  יאפשרו למסבים לגשת למגזין הדיגיטלי (כמספר הגליונות שנותרו במנוי) הסבה זו הסבה והלך הכסף?! (פוגרום זה פוגרום, כמאמר הבדיחה).

…אנו מבקשים כי תבחרו באחת מן הדרכים המתוארות להלן ותודיעו לנו על זו שבחרתם:

1. הסבת דמי המנוי שלכם לארץ אחרת כתרומה לעמותה… (למעוניינים תישלח קבלה).
2. קבלת גיליונות קודמים של ארץ אחרת תמורת כספי המנוי…

היה ולא תהיו מעוניינים באופציות לעיל תוכלו לקבל את הסכום שאנו חייבים לכם בחודשיים הקרובים. אנא שילחו לנו את הסכמתכם למשרד [כתובת]. אם לא נשמע מכם עד ל-14 בספטמבר נראה בכך הודעה שאתם מסכימים לבקשתנו להסב את דמי המנוי לתרומה לעמותה…

 

כלומר למרות שמבחינת עיצוב העמוד (ראו גם סריקה מצורפת)  יש כאן שתי אופציות (הסבה לתרומה או קבלת גיליונות קודמים), יש גם אופציה שלישית מוצנעת והיא לקבל את הכסף. האופציה הזו, מוגבלת בזמן לשבועיים מיום שליחת המכתב) לא מופיעה בבולטים הממוספרים שמכריזים על האופציות. מוזר משהו. זה גם די מוזר שאין פשוט אופציה ל"הלוואת" דמי המינוי לפיתוח המהדורה הדיגיטלית (בהנחה שמדובר במשהו מיוחד) תוך הבטחת גישה למספר גיליונות כשיקום המגזין מן העפר. ההודעה על חילוט דמי המנוי כברירת מחדל היא אפילו מקוממת במידה.

אמנם ברור לי המצב הכלכלי הדוחק וברור לי שמדובר בעמותה ללא כוונת רווח ובאמת שאין לי בעיה עקרונית לתרום כספים לעמותה (יש לי בעיה קטנה כי את המינוי הנוכחי קיבלתי מתנה), ובכל זאת, המכתב הזה מקומם. הוא מקומם בגלל החד צדדיות שבו ובגלל האינפורמציה החסרה אבל בעיקר כי הודעות מהסוג הזה מתקבלות בעיקר מהבנק ומחברת הסלולר. זה הסיגנון  של ההסתרות הקטנות וברירות המחדל המתחכמות שגובלות בבקדייטינג. הבנק וחברת הסלולר – מוסדות ש(גם)נגד ההתנהגות הזו שלהם יוצא המגזין. חבל.
[אשמח לקבל גם תגובה רשמית ולהוסיף אותה לפוסט בהבלטה]

 

——

ובעניינים אחרים – ציוץ מערב יום כיפור "על חטא שחטאנו לפניך בזיוצי שכל במקום בפוסטים רציניים". את רשימת הפוסט-פונד אני לא אעדכן כי מסתבר שזה בית קברות לרעיונות – מה שנכנס לשם לא יוצא. אבל בחודשים האחרונים תכננתי לכתוב על זירת הלימודים המקוונת והאקדמיה החדשה, על קוראים דיגיטליים ועל הקרב אמזון-גוגל, קצת על ספרים ועל פרטיות ומשהו על אבולוציה של שפה ורשתות חברתיות. אולי עכשיו יפרץ מחסום הכתיבה.

ענייני מגזינים – תומר פרסיקו עורך מגזין חדש – רוח הארץ. ש"שמטרתו להציע במה ייחודית לדיון מעמיק במגמות הרוחניות בעולם כפי שהן משתקפות בחברה הישראלית בימים אלה". נשמע מעניין.
ואם כבר פרסיקו, ענייני רוח וימים נוראים, לפני שנתיים הוא פרסם בבלוגו רשמים מרתקים מאומן שמשלבים את הרוחני והאקדמי: ת תו תומר באומן חלק א' (בתמימות) וחלק ב' (בחוכמה).

ועוד רטינה לסיום. בערב יום כיפור נתקעתי ללא חומר קריאה משובח לתפילה (הייתי חולה בין כסה לעשור כך שלא נזדמנתי לספרית האוניברסיטה). בצר לי נכנסתי לסטימצקי בדיזינגוף שם מדף סיפרי היהדות מכיל את כל המגוון בין הרב(נים) לאו לאברם בורג (פחחחח). הספר הראוי היחיד היה תשע קריאות תלמודיות של לוינס אותו קראתי כבר מזמן והחכמתי הרבה. אז קניתי אותו, שיהיה. מה אומר רבותי – הזמן עשה את שלו, לי או ללוינס. התעצבנתי מהסיגנון, מ(אי)הקוהרנטיות ממהלכים לא סגורים. מעצבן. (ועם זאת, יש שם בהחלט פרשנות מקורית ומעניינת לסוגיות הנידונות).

 

2 תגובות עבור “ארץ אחרת”

  1. אה, mon ami, אה לא באמת יכול לקטר על לוינס ולהחשב בן תרבות (קיטור על ארץ אחרת עובר בקושי).

    תאשים את התרגום (בצרפתית זה נשמע הרבה יותר טוב), תאשים את המגיה, את ההוצאה או את הפונט בעברית. להגיד על לוינס שהוא פילוסוף צרפתי או שהוא אי קוהרנטי זה חילול הקודש!

    אני מחכה להתנצלות.
    חגשמח

    עקיבא

  2. כשקיבלתי את המכתב של ארץ אחרת נזכרתי בטלפון שקיבלתי מהם לפני חידוש המנוי האחרון. המטלפנת האדיבה הציעה לי מנוי לשנתיים ואני שאלתי אותה אם היא באמת מאמינה בזה.. שמץ נבואה ניתן גם למנויים שוטים, מסתבר.

    משה

להוספת תגובה