מדע בזיוני

מעניין. אולי זה אפילו נכון.

הבלוג של אורן צור-

אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג

כבר שנים שאני רוצה לפרסם כאן את השיר הזה של זלדה בערב ראש השנה ואף פעם לא יוצא לי כי אין אותו ברשת ולסרוק ולפרסם אותו מהפנקסון הכחול זה די מעצבן לסורק ולקורא. השנה מצאתי אותו כאן ולכן תסבלו. השיר הזה הולך איתי עוד מהטירונות. אלו היו צמד שירים. בלילה ההוא, הפיוטי והתובעני של זלדה יחד עם השיר המשלים מתוצרת פינק פלויד  (שכתבתי גם על קירות מגדל השמירה וגם על האפוד)  שהיה המהות של הטירונות:

Run, rabbit run | Dig that hole, forget the sun |  And when at last the work is done  | Don't sit down it's time to dig another one.

עם השנים השיר (שניהם) והאשמה הפכו משמעותיים יותר. למעשה השירים האלו משקפים את הבעיה העיקרית בחיים שלי. בחיים המודרניים (של רובינו?).  צריך לבוא כאן פוסט ארוך על הרגלי פנאי ועבודה ובעיקר על פנאי נפשי, אבל הפעם, לקראת ראש השנה אעשה חשבון נפש (מדוע לא קיימתי את שבועתי?) ואתן לזלדה לדבר.

בלילה ההוא
כאשר ישבתי לבדי בחצר
הדוממת
והתבוננתי אל הכוכבים –
החלטתי בליבי,
כמעט נדרתי נדר –
להקדיש ערב-ערב
רגע אחד,
רגע קט ויחיד
ליופי הזה הזורח.

נדמה
שאין לך דבר קל מזה,
פשוט מזה,
בכל זאת לא קיימתי
את שבועתי
לי.
מדוע?
הלא גיליתי כבר
שמחשבתי נושאת אל ארמוניה,
את מראה עיני,
כאותה ציפור שנושאת במקורה
קש, נוצות וסחי לבדק הקן.
הלא גיליתי כבר שמחשבתי

נוטלת (אם אין לה דבר אחר)
אפילו את מחושי
לעשות מזה מגדלים.
שהיא נוטלת את מחושיה
של שכנתי,
ואת הנייר שמתגולל בחצר,
ואת פסיעות החתול
ואת מבטו הריק של המוכר,
ואותו פסוק שפירפר בין דפי הספר
ועושה מכל זה אותי,
כן מכל זה. מכל זה.
מדוע לא קיימתי את שבועתי
לי?
הן האמנתי
שאם אביט רגע קט ויחיד
אל גבהי שמיים-מכוכבים,
תישא מחשבתי אל הארמון
את אור המזלות.
הן האמנתי
שאם אביט כך
לילה אחר לילה,
יהפכו הכוכבים
אט-אט
לשכני.
יהפכו הכוכבים
לקרובי.
יהפכו הכוכבים
לילדי.

מדוע לא קיימתי את שבועתי לי?
כלום שכחתי
מה מקנאה הייתי ביורדי-הים
ובאלה שביתם על חוף האוקינוס.
כי אמרתי בחפזי
הרוח הרעננה של הים
חודרת לחייהם,
הרוח הרעננה של הים
חודרת למחשבותיהם, הרוח הרעננה
חודרת ליחסיהם עם שכניהם
וליחסיהם עם בני משפחתם.
היא מנצנצת בעיניהם
ומשחקת בתנועותיהם.
כי אמרתי בחפזי
אמת-המידה למעשיהם
היא אמת-המידה של הים ותפארתו
ולא זו של הרחוב האנושי
ולא זו של הסימטה האנושית.
כי אמרתי בחפזי
רואים הם עין בעין
את מעשי אלוהים
וחשים במציאותו
בלי המחיצות שלנו,
בלי הסח-הדעת שלנו.
בכיתי תמיד

שכלואה הנני
בין הכתלים של הבית,
בין כתלי הרחוב
בין הכתלים של העיר,
בין הכתלים
של ההרים.

בלילה ההוא כשישבתי לבדי
בחצר הדוממת
גיליתי פתאום
שאף ביתי בנוי על החוף,
שחיה אני על שפת הירח
והמזלות,
על שפת הזריחות והשקיעות.

2 תגובות עבור “קצת אויר, בלילה ההוא (וידוי)”

  1. תשורה נפלאה לראש השנה. תודה.
    הערה קטנה: שלש פעמים כותבת זלדה "כי אמרתי בחפזי". אין ספק שזלדה מכוונת אותנו אל תהילים קט"ז, י"א : "אני אמרתי בחפזי, כל האדם כוזב".
    שנה טובה ופורייה.

    גיל

  2. That's really thnkniig at a high level

    Rajat

להוספת תגובה