אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג
ויהי באשמורת הבוקר ויעור היֶלֶד ויקרא 'אאאאאאאה' ונאמֶר 'היננו' ונאכיל את היָלֶד. ונשלוף CSI בא בימים מהכן-מָאקְס ונצפה ונירדם.
וב-CSI מסופר על איזה פסיכופת עם הזיות דתיות וכאשר הוא נתפס הוא מצטט "כל מי שנגזר גורלו לא יוכל להיגאל – מות יומת" ואז מוסיף "ספר ויקרא 27, 29".
לא צריך לדעת את התנך בעל פה כדי [...]
על סרקזם, פילים וילדים.
על הטרמינולוגיה באתרים השונים – מה היא אומרת עליהם ומה היא אומרת עלינו (חצי תגובה לגל מור). בלשנות ומיתוג.
על פתח גנובה, תפוחים ומסכת נזיר
אני לא מומחה בזיכרון, במודלים קוגנטיביים, באסוציאציות ובייצוגים מנטליים אבל מסקרן אותי לדעת איזה חלק מהתקשורת שלנו כבני אדם (או שלי כבלוגר דעתן) מבוסס על שליפות זיכרון שגויות וכמה זה עולה לנו – התאוריה השגויה אך הבטוחה בעצמה של השלילה הצרפתית.
קצרצר על תבונה שיווקית ופרדוקסים.
יובל דרור כותב בעין השביעית טקסט שנון כנגד תגובת הממשלה וכותרות העיתונים המתלהמות בעניין הגזענות השוודית. יובל שופך קיתונות של שנינות ולשם כך הוא נזקק גם לג'ון אוסטין והמבעים האילוקוציוניים שלו. כך טוען דרור:
מצד אחד, זה די משמח לשמוע שאני זועמים בגלל שהשבדים החוצפנים לא פירסמו הודעה שעצם משמעותה הוא לא כלום בריבוע.
באמת שאני בד"כ [...]
"מעשן?" שאל אותי אתמול הספר ואני כבר התחלתי לתהות אם ישיבה בפאבים אפופי עשן ניכרת על השיער ועור הפנים. "חברתי" אמרתי לו. הוא לא הבין מה אני רוצה ועברו עוד כמה שניות עד שהבנתי שהוא בכלל שאל "מה השם?".
הקצרים הקטנים האלו רק מדגישים את העובדה המתמיהה שבד"כ אנחנו דווקא מבינים מה מדברים אלינו וזו תופעה [...]
מאימתי ילדים מבינים אירוניה (ומבוגרים?!).
שימו לב לקליפון הבא, בעיקר לדו-שיח בהתחלה, שנראה שהוא מיועד לשעשע הורים יותר מאשר טף.
אחד הדברים הנוראיים ביותר שאפשר לעשות למשהו אהוב הוא לנתח אותו ברצינות תהומית. ללכוד אותו, לתלוש את כנפיו, למסמר אותו ללוח שעם ולהתבוננן בזכוכית מגדלת עם עין אחת עצומה וגבה שניה זקורה. ובכל זאת כמה מילים על תופעה בלשנית מסויימת (כינויי גוף) בטקסטים של סוזן וגה. זה מה שקורה כשלמעריץ יש נטיה בלשנית שיטחית והמוזה [...]
צפייה בארכיון נושא לשון הרע .
