אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג
על תקינות פוליטית, מטאפורות ותופעה לשונית מעניינת (?) שאותה אכנה 'סינדרום אלון מזרחי'
"שוקו, מוקה ולבן," בזמנו ניתח פיני גרשון את סוגי השחקנים. "יש שחור כהה… יש מוקה… המוקה הם יותר חכמים… בד"כ השחורים, הכהים, הם באמת טמבלים". בתגובה לגזענות המטופשת הזו חיבר חבר את השלאגר: "שוקו, מוקה ולבן/פיני גרשון הוא גזען/ שוקו, מוקה ולבן/ תצטרף […]
פעם, בזמנים הטובים, כשהייתי צעיר והעולם היה מתוקן, אנשים היו מביעים דעה נחרצת רק בתחומים שהבינו בהם ונמנעים מקביעות נחרצוֹת בתחומים אחרים. בעצם חוץ מפוליטיקאים. לאלו תמיד הייתה דעה נחרצת על כל דבר. פעם היית צריך להיות מתמטיקאי בשביל להביע דעה על משפטי גדל ופיזיקאי בשביל להסביר את מכניקת הקוואנטים. אבל הפוסטמודרניזם הזה שיבש את […]
בעקבות הגרסה הירושלמית של נס ז'לגיריס מיסמרנו על שולחן הניתוחים את הביטוי 'להפוך את הקערה על פיה' שכבר הפך לקלישאת ספורט. הסוגיה הרי היא פרוסה לפניכם:
הביטוי משמש על פי רוב לחיוב – שינוי לטובה. זה קצת מוזר בהתחשב בזה שהביטוי מעלה קונוטציה שלילית דווקא – להפוך את הקערה ולשפוך את התוכן כלומר מהפכה או שינוי […]
אין בפוסט הזה מעבר לטריוויאלי – כלומר מעבר לפיסת הטריוויה שפתאום גיליתי. טענה רווחת היא שאין בעברית שלשה עיצורים רצופים ללא תנועה בינהם. במידה רבה זה נכון גם לאנגלית. נדמה לי שהמצב שונה בשפות הסלאביות דוגמת הרוסית, הפולנית והצ'כית, אבל אני סוטה מהנושא.
השפה מספקת לנו כל מני מקרים מוזרים ומעניינים שלכאורה סותרים את האינטואיציות הבסיסיות שלנו בקשר לשימוש ומשמעות. קשים חייו של הבלשן – תופעות שמדליקות אצלו זיק בעין ומעלות ריר בפה זוכות למשיכת כתף אגבית אצל הסביבה. בדיוק בשביל זה יש בלוג. אחת התופעות האלו באה לידי ביטוי בעיניים, באצבעות ואולי גם בשרוכי הנעליים.
Just look […]
א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. (בראשית […]
אורי קציר כותב בגנות ההגזמה:
השפה העברית הפכה בשנים האחרונות לנחלתם של מגזימנים כרוניים. אין מקום הביטוי הצנוע והרגיל תופסים ביטויים שנועדו להאדיר לא רק את המציאות אלא גם את הרושם שמתאר אותה מציאות מבקש לעשות על שומעיו. את מקום ה”יפה”, ה”נעים” וה”נחמד” תפסו ”מהמם”, ”מדהים” ו”מטריף”. (יש שם המשך, כמובן)
רציתי לכתוב תגובה ויצא פוסט.
בשקט בשקט חלף-עבר-חמק לו אחד מציוני הדרך המחוייכים של ההיסטוריה המקוונת. בשבוע שעבר מלאו עשרים וחמש שנים לאבי האמוטיקונים - הסמיילי הממוחשב - צירוף של שלושת התווים: סוגר, מקף ונקודותיים – היינו :-).
נדמה לי שיובל הכסף של הסמיילי עבר ללא שום איזכור עברי (בלוגים ותקשורת דיגיטלית) ובדיוק בשביל זה אני כאן […]
פיגמליון, סנאצ' וגם כזה-כאילו - עילגות או שפה חדשה?
England and America are two countries separated by a common language.
האבחנה הקולעת הזו מיוחסת לג'ורג' ברנרד שו שכתב גם את פיגמליון - מחזה שכל כולו שעשוע על הבדלי הדיאלקטים של דוברי האנגלית. כמו בפיגמליון השפה, בעיקר זו המדוברת והנשמעת ברחוב, גורמת לעיתים לכאב אוזניים וכאב לב לאנין […]
צפייה בארכיון נושא לשון הרע .
