מדע בזיוני

קצרצר על תבונה שיווקית ופרדוקסים.

יובל דרור כותב בעין השביעית טקסט שנון כנגד תגובת הממשלה וכותרות העיתונים המתלהמות בעניין הגזענות השוודית. יובל שופך קיתונות של שנינות ולשם כך הוא נזקק גם לג'ון אוסטין והמבעים האילוקוציוניים שלו. כך טוען דרור: מצד אחד, זה די משמח לשמוע שאני זועמים בגלל שהשבדים החוצפנים לא פירסמו הודעה שעצם משמעותה הוא לא כלום בריבוע. באמת [...]

"מעשן?" שאל אותי אתמול הספר ואני כבר התחלתי לתהות אם ישיבה בפאבים אפופי עשן ניכרת על השיער ועור הפנים. "חברתי" אמרתי לו. הוא לא הבין מה אני רוצה ועברו עוד כמה שניות עד שהבנתי שהוא בכלל שאל "מה השם?". הקצרים הקטנים האלו רק מדגישים את העובדה המתמיהה שבד"כ אנחנו דווקא מבינים מה מדברים אלינו וזו [...]

מאימתי ילדים מבינים אירוניה (ומבוגרים?!). שימו לב לקליפון הבא, בעיקר לדו-שיח בהתחלה, שנראה שהוא מיועד לשעשע הורים יותר מאשר טף.

אחד הדברים הנוראיים ביותר שאפשר לעשות למשהו אהוב הוא לנתח אותו ברצינות תהומית. ללכוד אותו, לתלוש את כנפיו, למסמר אותו ללוח שעם ולהתבוננן בזכוכית מגדלת עם עין אחת עצומה וגבה שניה זקורה. ובכל זאת כמה מילים על תופעה בלשנית מסויימת (כינויי גוף) בטקסטים של סוזן וגה. זה מה שקורה כשלמעריץ יש נטיה בלשנית שיטחית והמוזה [...]

היבריש, אנגלית ומוסיקה פופולרית. לינק לרשימה של ניסים קלדרון + קליפ.

"באמת שאין לי הסבר סביר למה העברית המאונגלזת נשמעת לי כל כך צורמת" כתבתי לפני כמה חודשים. נזכרתי בזה בעקבות פולמוס העברית שהתחיל עוזי בנזימן בעין השביעית. עדיין אין לי תובנות מרגשות אבל יש גם ניצנים של תאוריה סוציולוגית. (וגם גילוי נאות ואסימון על הפירסום הסמוי בבלוגים).

על תל אביב, אדם ברוך, יידיש, עברית ותרגום תרבותי. הָעִיר שֶׁנִּבְנְתָה אַרְעַי יֵשׁ בָּהּ גִּבּוּבִים יוֹתֵר אֲרָעִיִּים בִּנּוּיִים רְעוּעִים מִינֵי בּוּדְקֶה בְּיִידִישׁ אֲבָל הָעִבְרִית שָׂפָה שֶׁאֵינָהּ מוֹדָה לֹא תְּפַרְגֵּן לָהֶם מִלָּה סֻכָּה סְכָכָה דּוּכָן וַאֲפִלּוּ מְלוּנָה מַחְמִיצוֹת אֶת צִדָּם הַדָּפוּק מִלִּים מְרֻוָּחוֹת וּמְתוּחוֹת מִדַּי אֵין בָּהֶן דֵּי בְּלַאי סִיבִית וּמַסְמְרִים כְּפוּפִים תְּמוּכוֹת קְרָשִׁים מְפֻצְלָחִים יְרִיעוֹת [...]

מקובל להתפעל מנבוקוב וקונרד שהצליחו לכתוב בשפה שניה ואפילו להתעלות על הכתיבה בשפת אימם. סופרים ישראלים עושים זאת תדיר, עגנון למשל. אבל האם באמת אפשר להשתחרר מהמטען התרבותי והלשוני של שפת האם? לאה גולדברג כמשל. למשל.

מתוך כתבה ב-YNET על "הבלוגר הישראלי הכי פופולרי במזרח התיכון" (כך הכותרת): "אפשר לפתוח חשבון בפייסבוק, ביוטיוב, בבלוג אחר אז אי אפשר כל הזמן לחסום", הוא אמר, "יש חסימה רק במדיה שיש בה ביקורת גסה ועקבית, לא סתם אם כותבים פוסט ביקורת אחד. זה לא ככה. רק במצבים ממש קיצוניים". ביידוסי אומר, עם זאת, שהבלוג [...]