מדע בזיוני

הפוסט הזה לא באמת קשור לסרט הערת שוליים. משהו קטן על מדעי המחשב בשירות מדעי הרוח, על הסכיזופרניה של הבלשנים החישוביים ועל התנך (איך אפשר לשכוח את ספר הספרים).

עזבו אתכם מהסיפור הצהוב, המתלהם, והשמח לאיד על הרב אלון. קריאה שקולה בין שורות העיתונים מעלה שאלות חודרות בהרבה על תפקידם של רבנים, רבנים בארון וכו'. זה לא צהוב זה וורוד. וכן – זה עדיין מזעזע.

על פתח גנובה, תפוחים ומסכת נזיר

על ההבדל בין ביטויים בעברית לנמרי חברבורות.

שתי קטנות: על היחס ל/של אלוהים ועוד שנה טובה.

בהמשך להערה על הפנטסטיות של ביטול החמץ ועל איך מילים משנות את המציאות – תומר פרסיקו מסביר בפוסט אורח את הגישה המיסטית למילים וההשפעה שלהן בעולם, תפיסה מיסטית-פילוסופית שביטול חמץ הוא הביטוי ההלכתי שלה.

לפני כמה שבועות הודיעה וועדת הפרס שבשנת השישים למדינה, יהיה פרופ' עדי שמיר הזוכה בפרס ישראל למדעי המחשב. הידיעה הקצרצרה הזו הופיע בעיתונים בליווי שני משפטונים שמסבירים שעדי שמיר הוא מומחה בתורת ההצפנה. גם בבלוגיסופירה העברית עברה הזכיה בקול ענות חלושה שלא לומר דממה דקה. בדיוק בשביל זה נמצא כאן עבדכם הנאמן שיתקן את המעוות. זה המקום להזהיר – אל תצפו לגדולות ונצורות, הרי זהו בלוג, ולפיכך, כדרכם של בלוגים, עניינו ב"אני ואני ואני ואני" וכך אחרי כמה מילים על שמיר אני אספר איך אני עצמי הפכתי לקריפטוגרף בשירות הערוץ המסחרי וגם על הצופן הראשון הידוע לאנושות (כלומר לי) – וזה לא ה"אתבש" התנכ"י.

על התפקיד המכריע של הבטלה בחיי האקדמיה, יישוב את הסתירה המדומה בין העובדה שמחקר הוא עבודה במשרה מלאה לבין מיתוס החודשיים ("שנה וחצי לא עשיתי כלום ואז, תוך חודשיים גמרתי את התזה"). אי אפשר בלי אסימון על שביתת המרצים ומעט תלמוד בשביל היידיש-קייט. מונטי פייתון מופיעים בתפקיד אורח.

יעקב אינגרמן, דוד של אמא שלי, מורה למתמטיקה, איש מודיעין רוסי, מרגל – קצין בוורמאכט, מפעיל של הפרטיזנים, ממקימי חיל המודיעין הישראלי, חתן פרס ביטחון ישראל (ביחד עם אישתו) ואיש משעשע, נפטר לפני כשבועיים. אצל הדתיים נוהגים ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר. דוד של אמא שלי לא היה דתי אבל חצי מהמשפחה שומר מצוות וכך [...]

א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. (בראשית א, לא נפתח טוב [...]