אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג
יש בקנה כמה וכמה פוסטים סמי-בלשניים ושליש אקדמיים. אבל קודם כל תרבות. בעיה סבוכה כשיצא no choosing הייתי בן 14. תלמיד בנתיב מאיר – ישיבה תיכונית, ללא ספק הספוליאנה פרנקמן השמרני בין ישיבות בני עקיבא. זיוה עברה במסדרונות והעלתה חיוך (איך אפשר אחרת עם ההופעה המגוחכת הזו בטלוויזיה). גיבור צבא ההגנה עורר צחוק, זעזוע ומעט [...]
לפי מיליון שנה, כשראיתי את הסרט נפלאות התבונה, מה ששרף בעיניי את הסרט לא היה הקיטשיות המופלגת ולא שיכתוב ההיסטוריה המשפחתית אלא דווקא ההסבר הפסודו-מתמטי לשיווי משקל נאש. זו הסצינה ההיא בפאב בה נאש מסביר למה כדאי להם להתחיל דווקא עם החברות של הבלונדינית ולא איתה עצמה. "אבל, היי!" אומר לעצמו כל מי שלמד תורת [...]
הבלוג חוגג שני ימי הולדת ויארצייט. לא שלו. אבל כולם קשורים איכשהו בשפה – נכותה, מותה (הריגתה) והחייאתה . (אלבר קאמי, פטי סמית, אליעזר בן יהודה).
רחוב סומסום אז והיום, כאן ושם. הקסם, המסחור, רודני קינג, פרודיות, טקסטים פוליטיים ושיתוף פעולה ישראלי פלסטיני. הנוסטלגיה של היום היא לא הנוסטלגיה של פעם.
בעקבות מעבר מזדמן על הסט של סרוגים – מניין שני. אחד הפרקים המבריקים ברעש לבן של דון דלילו מלעיג על חוסר היכולת לחוות חוויות בצורה אותנטית, על הצורך המודרני במתווך לחוויה ועל תפקיד התקשורת כנותנת גושפנקא קיומית. ג'ק מחכה לבִּי בשדה התעופה של איירון סיטי. בִּי מתעכבת ובינתיים מגיחים מהמסוע אנשים חיוורים ותשושים שנראים כפליטים. [...]
אחד הדברים הנוראיים ביותר שאפשר לעשות למשהו אהוב הוא לנתח אותו ברצינות תהומית. ללכוד אותו, לתלוש את כנפיו, למסמר אותו ללוח שעם ולהתבוננן בזכוכית מגדלת עם עין אחת עצומה וגבה שניה זקורה. ובכל זאת כמה מילים על תופעה בלשנית מסויימת (כינויי גוף) בטקסטים של סוזן וגה. זה מה שקורה כשלמעריץ יש נטיה בלשנית שיטחית והמוזה [...]
כבוד שבוע הספר – ערימה מוקדמת. בערימה הפעם – עתיד המילה הכתובה בפריזמת הבלשן החישובי, שבוע הספר כיום זיכרון. את הספר כותבים… אתם יודעים…סופרים, סיפריות ציבוריות, ראיון ישן עם ניל סטיבנסון ו- XKCD, יאמ.
צפייה בארכיון נושא ספרים וכו’ .
