מדע בזיוני

קול באישה ערווה [בעיקר על ירונה כספי אבל גם פטי סמית, סוזן וגה, קרוסלה, אסנת הראל ואחרות מתארחות כאן בפוסט. תאמינו לי, כדאי לשים אזניות וללחוץ על הלינקים] ירונה כספי היא הזמרת הכי טובה שאתם לא מכירים. אני לא בטוח שהמשפט הזה מקורי, נדמה שכל מי שמתייחס לירונה כספי מכריז דיסקליימר שכזה. בירונה כספי נתקלתי [...]

ושוב מתקרב סוף השבוע והגיע הזמן לערימת לינקים: על פוליטיקה, עיתונות ובלוגרים (ביחד ולחוד), על הבטלה המאומצת באקדמיה ובכלא על מדרשי חז"ל, מדור שירה, על רדיו, פרסומות וגם על טוויטר (פרסומת). לכל ישראלי מגיע לכלות את זמנו על הלינקים האלו.

אומרים שביבי והמפגינים לא מדברים את אותה השפה. אומרים גם ששטייניץ והמפגינים לא חיים באותה ארץ.  על היחס בין שפה לתרבות, בין מקום ותרבות לשפה ועל ההשפעה של השפה על המח והתפיסה. ואיך אפשר בלי קצת דם לקינוח הדבש ובלי רכילות אקדמית. רשימת הקריאה הכי שווה שתמצאו היום ברשת, ללא כל צל של ספק ושמץ [...]

על מילים חדשות (במדיום חדש) ביום שישי התקיימה בדיזינגוף סנטר ההשקה של הספר עברית אינטרנטית של כרמל וייסמן ואילן גונן (הוצאת כתר, בעריכת רוביק רוזנטל). הייתה השקה (בהנחיית רוביק רוזנטל). לא הייתה שמפניה (הזדהות עם מחאת הדיור?) ועבדכם הנאמן (שאיחר כי לא מצא את הדיסק-און-קי שלו) נשא כמה מילים (יחד עם עוד כמה וכמה אנשים [...]

זה התחיל בתור מיון ערימה וקיבל תפנית נוסטלגית. אז הערימה קוצצה, הופרטה וחולקה ונשארנו רק עם ענייני מוזיקה וכסף. בגארדיאן כותבים על אותנטיות והתמסחרות ותוהים האם אפשר לא להתמסחר:  the grand rock'n'roll sellout (דרך עונג שבת[אייטם 46]).  ויחד עם פסטיבל העשרים שנה לנירוונה, זה הכניס אותי לרוח נוסטלגית מעט (ואסוציאטיבית הרבה). תנו-לי תנו-לי כוכב נולד [...]

הפוסט הזה לא באמת קשור לסרט הערת שוליים. משהו קטן על מדעי המחשב בשירות מדעי הרוח, על הסכיזופרניה של הבלשנים החישוביים ועל התנך (איך אפשר לשכוח את ספר הספרים).

יש בקנה כמה וכמה פוסטים סמי-בלשניים ושליש אקדמיים. אבל קודם כל תרבות. בעיה סבוכה כשיצא no choosing הייתי בן 14. תלמיד בנתיב מאיר – ישיבה תיכונית, ללא ספק הספוליאנה פרנקמן השמרני בין ישיבות בני עקיבא. זיוה עברה במסדרונות והעלתה חיוך (איך אפשר אחרת עם ההופעה המגוחכת הזו בטלוויזיה). גיבור צבא ההגנה עורר צחוק, זעזוע ומעט [...]

לפי מיליון שנה, כשראיתי את הסרט נפלאות התבונה, מה ששרף בעיניי את הסרט לא היה הקיטשיות המופלגת ולא שיכתוב ההיסטוריה המשפחתית אלא דווקא ההסבר הפסודו-מתמטי לשיווי משקל נאש. זו הסצינה ההיא בפאב בה נאש מסביר למה כדאי להם להתחיל דווקא עם החברות של הבלונדינית ולא איתה עצמה. "אבל, היי!" אומר לעצמו כל מי שלמד תורת [...]

הבלוג חוגג שני ימי הולדת ויארצייט. לא שלו. אבל כולם קשורים איכשהו בשפה – נכותה, מותה (הריגתה) והחייאתה . (אלבר קאמי, פטי סמית, אליעזר בן יהודה).

רחוב סומסום אז והיום, כאן ושם. הקסם, המסחור, רודני קינג, פרודיות, טקסטים פוליטיים ושיתוף פעולה ישראלי פלסטיני. הנוסטלגיה של היום היא לא הנוסטלגיה של פעם.