מדע בזיוני

לפני כמעט שנה כתבתי על עלילות יוליוס קיסר והכבשה. תזכורת: בניסיון לתרגום הביטוי veni, vidi, vici מלטינית לעברית פלט גוגל "באתי, ראיתי אני כבשה". מצחיק ומביך, לא? כתבתי אז על אלגוריתם התרגום ואיך סדרה של צעדים סטטיסטיים גרמה לשיבוש – שיבוש מביך פחות מזה שנראה במבט ראשון, ובציטוט מהפוסט: זה מוזר מעט (רק מעט) פחות [...]

טוב, בערך כמו לראות מישהו מחליק על קליפת בננה, הדברים הטפלים האלו לא מפסיקים להצחיק*. את האימייל הבא קיבלתי ממכר צרפתי בעל אייפון: שלום אורן הלכתי טסתי לי פגישה הבוקר עם יוהאן כשהוא אומר שהוא מתכוון לשלוח אותנו חזרה הקובץ עבור 08/05 אנחנו מנסים לחשוב על אותם לקחת את הזמן כדי לעסוק גם את האפשרות [...]

שירות התרגום של גוגל (כמו כל תרגום מכונה) הוא מקור לא אכזב לשעשועים וכך בזמן האחרון קיבלתי גם ממיכאל וגם מיואב את הטיפ הבא – נסה לתרגם את veni, vidi, vici מלטינית לעברית. אז ניסיתי. התוצאה המשעשעת עד למאוד היא "באתי, ראיתי, אני כבשה". מוזר מאוד, כמובן.

Tis but thy name that is my enemy. Thou art thyself, though not a Montague. What's Montague? it is nor hand, nor foot, Nor arm, nor face, nor any other part Belonging to a man. O, be some other name! What's in a name? That which we call a rose By any other name would [...]

המכונה היא  סקס מניאקית מפלה לרעה או לטובה מפרגנת נותנת פריווילגיות עם חשבון ארוך מהגלות. ('עברית', יונה וולך [בערך]). יואב בדיוק שלח לי אימייל בזו הלשון: זה מובן מאליו ומרתק בו זמנית. נסו ותהנו:

ויהי באשמורת הבוקר ויעור היֶלֶד ויקרא 'אאאאאאאה' ונאמֶר 'היננו' ונאכיל את היָלֶד. ונשלוף CSI בא בימים מהכן-מָאקְס ונצפה ונירדם. וב-CSI מסופר על איזה פסיכופת עם הזיות דתיות וכאשר הוא נתפס הוא מצטט "כל מי שנגזר גורלו לא יוכל להיגאל – מות יומת" ואז מוסיף "ספר ויקרא 27, 29". לא צריך לדעת את התנך בעל פה [...]

נפתח בהודעה מנהלתית: בדרך כלל הבלוג מתגאה ומתנאה בפוסטים ארוכים כמו הפסקת פרסומות בערוץ 2. יחד עם זאת מידי פעם עולה הצורך לשתף באיזו דחקה בלשנית, לציין איזה פירור עליו אין לי יותר מדי מה לומר או אולי פירור עליו יש לי הרבה יותר מדי מה לומר אבל אין זמן לכתוב. בדיוק לשם כך אני [...]

מקובל להתפעל מנבוקוב וקונרד שהצליחו לכתוב בשפה שניה ואפילו להתעלות על הכתיבה בשפת אימם. סופרים ישראלים עושים זאת תדיר, עגנון למשל. אבל האם באמת אפשר להשתחרר מהמטען התרבותי והלשוני של שפת האם? לאה גולדברג כמשל. למשל.

אתמול נפלה לידי חתיכת עיתון (ידיעות) משבוע שעבר שם הופיע דיווח על התפטרותו של שר האוצר היפני שנראה אבוד לחלוטין ב-G7. "נאקאגוואה הופיע לפגישה כשהוא שיכור מעבר למקובל"*. על הכתבה הייתה חתומה 'מישהי. טוקיו.' כנראה סטודנטית או "אישה של" שמחלטרת עבור ידיעות. 'שיכור מעבר למקובל' בחירת מילים מוזרה מעט.

כידוע לקוראי הבלוג האדוקים – אני מחרים את עיתוני סוף השבוע. כלומר אם מזדמן לי עיתון אקרא בו בעיון, אבל כסף לא אוציא על חוסר העריכה הזה. עיתוני הנייר חודרים את חומת ההתנזרות רק באירועים מיוחדים – כשהפועל לוקחת את הגביע, כשאנחנו אצל ההורים או כשבעלת השליטה מחליטה להתמרד וקונה את העיתון המשוקץ (היא מחביאה אותו בתחתית המגירה של התחתונים). להווי ידוע שבעלת השליטה היא קנדית ולכן המרד מסתכם בהראלד-טריביון הכולל את המהדורה האנגלית של הארץ (או להיפך). ההמנעות הזו מעיתוני נייר גורמת אצלי לפרץ השתאות בכל פעם שאני מוצא עודף שגיאות כתיב, טעויות תחביר מוזרות או סתם משפטים סתומים ובלתי מפוענחים. היבריש מוגזם בכלל מוציא אותי מדעתי ואינגליזמים כמו 'עושה שכל' או 'בסופו של יום' פשוט מביאים לי את הקררה (ניסיון להתחכם על gives me the chills). בכל אופן, כך אני נחשף לתופעה לשונית מעניינת. בניגוד להיבריש אקרא לה אינְבְרית.