פיל במגדל השן
דצמבר 31st, 2009על סרקזם, פילים וילדים.
ערימה מאוחרת
דצמבר 29th, 2009החודש הזה היה עמוס בעבודה ודל בכתיבה וכך הצטברו להם הרבה פריטים בדסק הערימה של הבלוג. חלקם כבר פג תוקפם, חלקם לא נס ליחם. להלן מבחר: פרגמטיקה (בלשנות), חיי העבודה, 'אַחֵר' של רון מיברג, פסיכיאטריה ברשת, איך לפצות על קוד גרוע ואיך לפצות על חתימת הקַרְבּוֹן שלנו. שליט, אג'נדה עיתונאית והוצאה מההקשר. בסוף כולנו נראה את האור. או שלא.
על טוויטר וגבולות המגלומניה (טרמינולוגיה)
נובמבר 30th, 2009על הטרמינולוגיה באתרים השונים – מה היא אומרת עליהם ומה היא אומרת עלינו (חצי תגובה לגל מור): בלשנות ומיתוג.
אבל ראשית חכמה – היכונו לביאת המשיח:
בעל פייסבוק וגבולות ההערצה מתייחס גל מור לטרמינולוגיית העוקבים (followers) של טוויטר לעומת המעריצים (fans) בפייסבוק:
עוקבים (Followers) בטוויטר היא מילה שמבטאת במדויק את היחס בין הצדדים. הם אחריך ואתה לפניהם אך לא מעליהם. ה-Fan המשמש לתיאור העוקבים אחר עמודים של גופים בפייסבוק מתאר מעמד נשגב שאינו הולם לרוב את היחסים האלה. אם אפשר להוסיף, הוא גם זר למדיה החברתית, אשר במיטבה מספקת תחושה שיווינית למשתמשים בה.
השארתי שם טיקבוק אבל אז החלטתי שזה ראוי להרחבה לכאן.
רגע, רגע, יש עוד. הקליקו להמשך הפוסט »
הנזיר שגנב את הפתח שלו
נובמבר 27th, 2009[על פתח גנובה, תפוחים ומסכת נזיר]
אחת הטענות בגילגולי לשון, הספר המופלא של גיא דויטשר, היא שהפתח הגנובה לא הייתה שם תמיד. האנקדוטה הזו מובאת שם כבדרך אגב וללא הוכחה.
גם הגייתה של העברית השתנתה מן הקצה אל הקצה במרוצת השנים… כשקוראים בתורה בימינו, מתפתים להאמין שאילו משה (שלא לומר דויד המלך) היה קורא בתורה בקול, הגייתו הייתה נשמעת פחות או יותר כמו הגייתינו, להוציא אולי כמה ח' וע'…
וָּרוּחְ אִילוֹהִים מוּרַחִיפְּת על פני תהום… היה דויד קורא.
לא כל הפרטים מוסכמים על כל החוקרים אך התמורות העיקריות ברורות למדי. (גלגולי לשון, עמ' 58).
רכיבים אלרגניים: (רחוב) סומסום
נובמבר 19th, 2009בשבוע שעבר חגגו ברחוב סומסום 40 שנה לתוכנית שהפכה לאימפריה חינוכית עולמית. באיחור אפייני של שבוע אני מגיע לפוסט שהתכוונתי לכתוב. רחוב סומסום הוא נוסטלגיה מענגת. עם הגעתו של הדיקטטור הקטן (והחרם על הטלוויזיה שגרר התמכרות שלו ליוטיוב) הרחוב התגלה מחדש. איך אמר דילן – Sesame street revisited. טוב, זה אני אמרתי.
רחוב סומסום אז והיום, כאן ושם. הקסם, המסחור, רודני קינג, פרודיות, טקסטים פוליטיים ושיתוף פעולה ישראלי פלסטיני. הנוסטלגיה של היום היא לא הנוסטלגיה של פעם.
מחשב קוואנטי כאן ועכשיו (אם מסתכלים)
נובמבר 15th, 2009אם היה לי חשבון הייתי מטווט את הלינק הבא: The First Universal Programmable Quantum Computer Unveiled. באופן עקרוני זו ידיעה ברמה של OMG. כי מחשב כזה (שיקח עוד כמה זמן עד שבאמת יפעל ויהיה ניתן לתכנות) ישנה את כל מה שאנחנו יודעים על חישוב ועל מה שאפשר או אי אפשר לעשות עם מחשבים (ע"ע ההצפנה המודרנית שמבוססת על מפתח רב ביטים).
מ-XKCD, כמובן.
מומחי מדיה: הלוואי והייתי עמוק כמו שאני יומרני
נובמבר 13th, 2009בעקבות סערת הרשת האחרונה (אין לינק ישיר, כבר תרמתי בבית)כותב כדרלעומר מלך עילם למה אנחנו שונאים מומחי מדיה חברתית. אם לשלוף מהפוסט שלו משפט אחד זה יהיה "אולי כי רבים מאיתנו חשים שמדובר בזיוף". כמה נכון.
עוד לא נמצא הערבי המעשן: עוקצי תאנים, מראי מקום והתמדתו של הזיכרון
נובמבר 11th, 2009הפוסט פורסם למעשה ב-22 למרץ 2009. עקב תקלה ב-DB הוא התחרבש ללא יכולת תיקון (כלומר אין לי מושג מה הבעיה וגם דריסה של התוכן והעתקה מחדש לא עובדת. אז אני עושה קופי פייסט לעמוד חדש. עמכם הסליחה.
"כמה מכם מעשנים?" שאל המרצה (דיני ראיות). "וכמה מכם מעשנים קאמל? אז איפה יושב הערבי ומעשן, על הגמל, תחת הגמל בצד הגמל?" הכיתה נחלקה. חלק זכרו שהערבי יושב על הגמל ואחרים טענו לעומתם בתוקף שהערבי יושב דווקא, בצד הגמל, ליד הפירמידה. בתנועה זחוחה, א-לה פרי מייסון אלן שור, שלף המרצה חפיסת סיגריות והראה לכיתה שאין ערבי ואין מעשן. לא על, לא ליד ולא תחת. לא הייתי שם. כילד אני זוכר* מישהו מספר את זה, מעשה שהיה או אגדה אורבנית-אקדמית וזה נחקק בזיכרוני כסמל לזיכרונו המתעתע של האדם. "הובלת העד" היה קורא לזה אלן שור. רגע, רגע, יש עוד. הקליקו להמשך הפוסט »
בית החיות: שמעון פרס מצטט את ג'ון בלושי
נובמבר 9th, 2009טוב, בערך.
אבל נאום הקלישאות של פרס, כפי שכינה אותו גדעון לוי (כיכר העיר חלולה), שהסתיים בהתחכמות אופיינית: "זכרו, מתייאשים אינם מנצחים, ומנצחים אינם מתייאשים" הזכיר לי מאוד את הנאום של בלוטו:
D-Day: War's over, man. Wormer dropped the big one.
Bluto: Over? Did you say "over"? Nothing is over until we decide it is! Was it over when the Germans bombed Pearl Harbor? Hell no!
Otter: Germans?
Boon: Forget it, he's rolling.
Bluto: And it ain't over now. 'Cause when the goin' gets tough…
[thinks hard]
Bluto: the tough get goin'! Who's with me? Let's go!
[runs out, alone; then returns]
כך תעירו את הקוראים שלכם – נגנו להם את היידן
נובמבר 8th, 2009רבים וטובים שואלים עצמם איך למשוך לבלוג קוראים. רבים וטובים אחרים, שואלים עצמם איך להעיר את הקוראים שכבר משכו שהרי אלו נרדמו מיד אחרי שהגיעו. שליו בן ארי הוא מהשואלים. ולמזלינו הוא גם מהעונים. אצל גל מור הוא מפרסם מדריך מקוצר – מאיר עיניים ודרך – למען ירוץ הקורא בו. מדע בזיוני מציע אלטרנטיבה עממית – דבר אל הקוראים בגובה האוזניים.
