נינט ממתינה לילד
אפריל 14th, 2010ממתינה לילד, מסיימת במיטה ובין לבין רושמת שירים.
מעשיה לשבת + טיפ (בקטנה)
אפריל 9th, 2010מותר להודות שהסיבה האמיתית בגינה אני לא קונה עיתונים כבר כמה שנים היא לא הזבל שהם כוללים, לא הפרסומות, לא הזילזול בקוראים, לא שגיאות הכתיב והעריכה המביכות, לא האג'נדה הגלויה והסמויה ולא הליקוק לבעלי ההון בכללם ולבעלי העיתון בפרט. גם לא אג'נדה אקולוגית שמעקמת את האף נוכח המרת יערות הגשם לערימות של נייר מאיכות ירודה.
הסיבה האמיתית היא , לא נעים להודות, ששבת הוא הזמן העיקרי (ועדיין מצומצם) לקריאת ספרים ואם יש עיתון בבית אני פשוט מכלה את זמני על העיתון. קצת ספורט, קצת כתבות, קצת דעות, קצת צהוב והספר מונח בקרן זוית. כך, בקיצור, אמרתי היום למוכרת בצומת-ס'* כשניסתה לדחוף לי עיתון ב-8 ש'.
קיבלתי חיוך של הבנה. או כך לפחות היה נדמה לי.
*טיפ: הרשתות מתכחשות לערכם של תווי הקניה המחולקים להמוני בית ישראל. כלומר בתווי הקניה אפשר לקנות רק ספרים במחיר מלא ולא את ה4 במאה, 2+1 ספר שני בחצי מחיר וכו'.
הטריק – קנה ספרים כלשהם בסכום התווים. ללא שהות והיסוס בקש להחזיר את הספר ולקבל זיכוי. נצל את הזיכוי לרכישת ספרים במבצע. (עוד חיוך של הבנה והזדהות).
[מעשה לשבת - עמוס הגבר (ספר נפלא ומופלא [לפחות עד עמ' 187 שם אני כרגע]) שהחל מיום ראשון אני מוגדר כמאחר בהחזרה והאימיילים המאיצים מגיעים-רצים-דחופים מהסיפריה כבר משך כל השבוע שעבר.]
שחמט עצלני
מרץ 25th, 2010שוטטות אקראית כפויה במבוכי הסנטר (דיזינגוף) ומצאתי את עצמי עובר בגשר עגבניה שהיה די נטוש בבוקרו של יום. ראיתי שם שני זקנים שקועים במשחק שח. צילמתי. מרחוק (לא נעים להיתקע). במצלמה סלולרית. וזה הזכיר לי שאני אוהב לצלם אנשים משחקים שח במקומות ציבוריים. כלומר אני אוהב לצפות בהם. שחמט, בניגוד לקריאת ספר, הוא פעולה תובענית. זה לוקח זמן. הרבה. ודורש ריכוז. אי אפשר, מעשה קורא בספר, לשחק שח בהמתנה לאוטובוס. צריך להיות בטלן אמיתי כדי לשחק שח כך סתם באמצע היום. אני אוהב בטלנים אמיתיים. תוסיפו לזה את ארכיאולוגיית הדימויים הפרטית שכוללת את משחק השחמט בחותם השביעי או בפְרֶש ויש כאן גם רומנטיזציה של מאבק אינטלקטואלי בבלתי נמנע (מחוץ לאולם הקולנוע, הבלתי נמנע הוא יום עבודה עמוס). בקיצור תירוץ טוב לפוסטמונות שמעלות אבק בנבכי ההארד-דיסק.
בין קולומביה להארלם, NYC. יותר מדי סימבוליקה בסיטואציה הזו.
אלוהים תן לי רק טיפת מזל (אקדמי) #1
מרץ 24th, 2010למען האמת, טיוטת פוסט על חשיבות המזל במחקר האקדמי שוכן לו אחר כבוד ברשימת הפוסט-פונד. הפוסט ההוא יתמקד במזל במחקר עצמו. בפוסט הזה, שנכתב בעקבות פרסום תוכניה של כנס בו אַרְצה, מדובר במזל פרוזאי בהרבה – זמן שיבוץ ההרצאה בכנס. זה פרט כמעט אקראי עם השלכות כבדות משקל. משק כנפי הפרפר שמוריד את הגשם**.
זו שטות לתת שירות*
מרץ 18th, 2010בסימסטר הזה אני מלמד גם את הקורס בכריית מידע (data mining) באוניברסיטה הפתוחה. בשיעור הראשון שהיה מעין מבוא הסברתי מה עושים עם DM , נתתי דוגמאות מחיי היומיום והסברתי קצת על האיך (+מבוא מטופש לתורת האינפורמציה). היה חשוב לי להשחיל בשיעור גם את המשפט הבא "DM זה תחום מרתק מבחינת התאוריה ומבחינה אלגוריתמית אבל תדעו שבעיניי מרבית השימושים ב-DM הם לא מוסריים". הנה אחד השקפים מהשיעור הראשון, לפני שבועיים:
כלכליסט שוק
מרץ 17th, 2010אולי אני תמים. אולי זה כבר שלג מטונף דאשתקד. אבל כאחד שכמעט ולא רואה עיתוני נייר נתקלתי בתופעה רק היום. כלכליסט – עמוד ראשי: למעלה, כמו בכל עיתון, שורת הפנייות לכתבות העיתון. אבל עיקר השער הוא אילוסטרציה של הכתבה העיקרית והחשובה ביותר. "חולם על smartphone מושלם?" שואל אותנו הכיתוב על תמונה ענקית שמזכירה באופן מטריד את קו הפרסום של פלאפון. אני מתעניין בסמארטפונים. אני מתעב את המילה 'מושלם'. ומעצבן אותי שכתבת שער מקדמת חברה מסחרית באופן כה שקוף (או שזה רק נדמה לי). אז הרמתי את העיתון. חיפשתי את הכתבה.
על העיוורון
מרץ 7th, 2010גדלתי להאמין בעיוורון. לא סתם עיוורון אלא עיוורון מלא. כפול (double blind review). עיוורון כשיטה שאין בילתה. כמו פורנוגרפיה, גם זה עניין של גאוגרפיה ובמרחבי האקדמיה שלי (כלומר מדעי המחשב->למידה חישובית/עיבוד שפה) עיוורון הוא דבר מקובל (כחיובי). עוד פוסט תוהה על מאחורי הקלעים של האקדמיה.
נפלאות התבונה
פברואר 24th, 2010לפי מיליון שנה, כשראיתי את הסרט נפלאות התבונה, מה ששרף בעיניי את הסרט לא היה הקיטשיות המופלגת ולא שיכתוב ההיסטוריה המשפחתית אלא דווקא ההסבר הפסודו-מתמטי לשיווי משקל נאש. זו הסצינה ההיא בפאב בה נאש מסביר למה כדאי להם להתחיל דווקא עם החברות של הבלונדינית ולא איתה עצמה. "אבל, היי!" אומר לעצמו כל מי שלמד תורת המשחקים, "זה לא שיווי משקל כי ברגע שהיפה מתבאסת שלא התחילו איתה יכול שחקן בודד להתחיל איתה ולשפר את מצבו. זו בדיוק דוגמה בה לא מתקיים שיווי משקל". ההערה הזו נופלת בדרך כלל על אוזניים ערלות (כלומר, אם לא חלקת אותה עם מתמטיקאי). חושבים שאתה סתם קטנוני או מתנשא (שבאופן כללי זה סבבה).
מועד עירעורים – תלאובות היום-יום באקדמיה הישראלית (עוד היטלר מתעצבן)
פברואר 23rd, 2010מין הפח אל התחת*
פברואר 17th, 2010*מוקדש לנ', חבר טוב שלמד איתי בתיכון בנתיב מאיר ואחרי שנתיים (או שנה?) עבר לחורב. אהמ…
הפוסט הזה הוא כולו ערימת ספקולציות. אבל אני ארשה לעצמי כיוון שכנראה שאף אחד מכם לא יודע יותר ממני.
רגע, רגע, יש עוד. הקליקו להמשך הפוסט »
